<h1>צידה לדרך מ"ד כ"ה פ"ה</h1>
<h2>דף פז:</h2>
יש מקומות שנוהגין לשחוט תרנגול על פי הגאונים כי תרנגול קראוהו חכמים גבר כמו שאמרו עד קריאת הגבר. ושוחט תמורת גבר בגבר. וכך עושין. אוחז השוחט תרנגול ונוטלו ומניחו על ראש המתכפר ואומר זה תחת זה זה חלוף זה ומחזירו עליו פעם אחרת ואומרים. בני אדם יושבי חשך וצלמות אסירי עני וברזל. יוציאם מחשך וצלמות ומוסרותיהם ינתק. אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו. ויצעקו אל ד' בצר להם ממצוקותיהם יושיעם. ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם. יודו לד' חסדו ונפלאותיו לבני אדם. נפש תחת נפש. ועושה כסדר הזה שלשה פעמים. ואחר כך מניח ידו על ראש התרנגול כמו סמיכה וסומך ידו ושוחטו לאלתר תיכף לסמיכה לשחיטה. ורגילים לתתו לעניים כדי שיהא כפרה לנפשו. וכן עושין לכל בני הבית. ורגילין לזרוק הבני מעים ליתנם לעופות וכדמות ראיה יש בגמרת חולין שהיו עושין כן בימים הקדמונים ומנהגם של ישראל תורה. צריך האדם שיפשפש במעשיו דברים שבינו לבין המקום שישוב מהם כמו שכתבתי בקצרה בשלשת תנאי התשובה. ושבינו לבין חברו אם יש לו ממון בידו צריך לשלם לו. ואם הקניטו בדבור ובמעשה צריך לפייסו עד שיתרצה ויקח עמו שלשה בני אדם מחבריו וילך אצלו פעם ראשונה שניה שלישית ואם אינו רוצה למחול אינו צריך לפייסו יותר. בד"א בחברו אבל ברבו צריך להרבות עליו ריעים עד שיפייסנו. מת חברו צריך להביא עשרה בני אדם ומעמידם על קברו ואומר לפניהם חטאתי לד' אלקי ישראל ולפלוני שפשעתי בו. כל זה כדי שיהיה לב כל אחד מישראל שלם עם חבירו ולא יהיה מקום לשטן לקטרג שאומר בפרקי רבי אליעזר ראה סמאל שלא מצא חטא בישראל ביום הכפורים אומר רבש"ע על כל העולם נתת לי רשות ועל ישראל לא נתת לי רשות שהם כמלאכי השרת מה מלאכי השרת יחפי רגל אף ישראל יחפי רגל ביום הכפורים. מה מלאכי השרת אינם אוכלים ושותים אף ישראל כן. מה מלאכי השרת אין להם קפיצים אף ישראל עומדים על רגליהם ביום הכפורים. מה מלאכי השרת שלום מתווך ביניהם כך ישראל ביום הכפורים. והקב"ה שומע עדותן מן המקטרג ומכפר עליהם. עד כאן לשון המדרש. ומכאן למדו העומדים על רגליהם ביום הכפורים. ויש אומרים לפי שרוב היום עומדין בתפלה וכשאומר השליח צבור התפלה והוידויים עומדין על רגליהם. ובאור המאמר הזה הוא מענין אשר כתבתי למעלה מאמר חז"ל הוא שטן הוא מלאך המות הוא יצר הרע כי כשהיצר אינו מוצא מקום לקטרג ולהשיא האדם נמצא האדם כמלאכי השרת הקדושים משרתי עליון לעשות רצון שופטנו ברוך הוא. יש נוהגין לטבול בערב יום הכפורים ואין מברכין על טבילה זו. מתפללין תפלת מנחה קודם תפלת הערב ומתודה בסוף תפלתו כמו שרגילין לומר קודם שעוקר רגליו אבל חטאנו וכו' עד כי אתה סלחן לישראל ומחלן לשבטי ישורון ומבלעדיך אין מלך מוחל וסולח ומסיים אלקי עד שלא נוצרתי וכו'. צריך להתודות מעומד בכל הוידויים כשאומר אבל חטאנו. צריך לומר ביהי רצון בתחלה חטאתינו ואח"כ עונותינו ואחר כך פשעינו. וכן הנוסח. יהי רצון מלפניך ד' אלקינו ואלקי אבותינו שתמחל לנו על כל חטאתינו ותכפר לנו על כל עונותינו ותמחול ותסלח לכל פשעינו. כשאומר על חטאים שאנו חייבים עליהם יתחיל באשם ואחריו קרבן [עולה ויורד] ואחריו חטאת ואחריו מיתה בידי שמים ואחריו כרת ואחריו מלקות ארבעים ואחריו ארבע מיתות בית דין ויתחיל בחמורה שהיא סקילה. והסימן לוידויים עד סקילה אק"ח מכ"ם מתחיל בקל והולך ואומר החמור שסמוך לו ומלקות חמור ממיתה וכרת שכל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כרתן. בצרפת ובאשכנז לא נהגו שיאמר ש"צ וידוי במנחה אלא כל יחיד אומרו. ובספרד נהגו לאמרו להוציא מי שאינו בקי. ואוכלין ומפסיקין מבעוד יום קודם בין השמשות שצריך להוסיף מחול על הקדש ולהתחיל להתענות בתשיעי בעוד השמש זורח. נוהגין להדליק עתה נר ביום הכפורים ומברכין עליו כמו בערב שבת. ונהגו כל ישראל להרבות נרות בבית הכנסת ומבואות האפלין כמו שכתוב לקדוש ד' מכובד. ואמר הנביא (ישעיה כ"ד) על כן באורים כבדו ד' ואומר התרגום על כן בהדין פנסייא יקרוך ד'. וכן יש לכבדו בבגדים נאים ובמצעות נאות בבית הכנסת לישב בכבוד. וליתן לשמו כבוד והוד. ובכן מלכים לפניו יעמוד. לרוממו ולהללו. נקדמה פניו בזמירות נריע לו.
